איך בוחרים מקרר יין?

כיום מקרר היין הפך למוצר נגיש מאד, במחירים לכל נפש.
החל במקררים של 25 בקבוקים ועד לשל כמה מאות בעיצוב אישי.
ישנם מקררים רבים בשוק.

כאשר המפרטים משתנים ובעצם קובעים את טיב המקרר ואת מחירו.
אם אתם חובבי יין אך לא משתגעים להשקיע סכום רב ניתן למצוא גם מקררים
במחירים של 600 שקלים.

כיודע,יין הוא מוצר שחייב להיות מאוחסן ושמור בתנאים המיוחדים לו, וזאת הוסבר כבר
בכתבה הקודמת על אחסון(קישור).
בכדי שתוכלו לבחור את המקרר הנכון לכם, ישנם מספר משתנים
שחיבים לשים להם לב בזמן הרכישה.

1. קיבולת המקרר - אל תרכשו מקרר גדול יותר מאשר כמות היינות הממוצעת אצלכם בבית.

2. סוג הקירור - כיום קיימים 2 סוגי קירור. אחד הוא מדחס, נמצא ברוב המקררים והוא עובד
בשיטה המסורתית של קירור. השני הוא תרמו-אלקטרי, כאשר היתרון הבולט של התרמו-אלקטרי
הוא שאין רעידות במקרר. נתון שהוא חשוב ליין מכיוון שרעידות הן לא דבר טוב ליין.
מי שמאחסן יינות יקרים ואיכותיים, מומלץ התרמו-אלקטרי אשר גם חסכוני בחשמל.
החסרון של התרמו - אלקטרי הוא כאשר חום החדר מגיע מעל 25 מעלות, המקרר מתחיל
לאבד את יכולות הקירור שלו.

3. בקרה - חשוב מאד בקרת לחות,מי שמאחסן יינות לזמן רב חייב בקרה זאת, כדי להיות במעקב אחרי
המצב בתוך המקרר.

4. סינון אור - כאשר המקרר נמצא במקום בו יש מגע אור, חשוב מאד לרכוש מראש דלת אשר
מבצעת הצללה למניעת כניסת אור.

5. עיצוב - כיום מגיעים המקררים במגוון רב של צורות, החל ממדפי מתכת ועד עץ. ההבדל כמובן הוא במחיר
של המוצר.

6. אחריות - רוב המקררים מגיעים עם אחריות לשנה, כאשר ניתן למצוא מקררים עם אחריות לשנתיים.

מקרר יינות

יש גם קטנים

עיצובים שונים

טעימת ציר זמן ביקב אבידן

אחת מסוגי הטעימות המעניינות ביותר, היא טעימת ציר זמן.

טעימה מסוג זו מאפשרת לנו לראות בצורה הטובה ביותר את  התהליכים  שהיין עובר

עם השנים/בצירים.

יקב אבידן ארגן טעימת ציר זמן כזאת ל-2 סדרות מהיקב אשר זכו לציון 90 ממבקר היינות רוברט פרקר.

הטעימה עצמה כוללת את היינות מכל סידרה בשנים האחרונות כך שנוכל ליהנות מהיין בכמה דרגים.

את הטעימה ארגנה שירה אבידן מנהל השיווק של היקב ואת הטעימה עצמה העבירה צינה אבידן, ייננית היקב

וכמובן ביקב בוטיק שכזה גם האמא של שירה.

האווירה ביקב בוטיק משפחתי היא ממעלה ראשונה. היחס אישי ומכירים את חלק מהלקוחות ברמה האישית.

הטעימה עצמה התחרשה בחדר החביות של היקב.

התחלנו את הטעימה עם ציר הזמן של תג כתום/בלנד דה נואר. החלטה נפלה והחלטנו לטעום קודם

את הצעיר וכך הלאה אל היין הבוגר יותר. בעיקר כדי שנוכל להעריך טוב יותר את היינות.

תג כתום 2009, עתידי. עדיין לא הגיע לבקבוק. לכן מדובר ביין צעיר מאד.

צבעו אדום בוהק. בלנד של גראנש/ארגמן/פטיט סירה. ללא ספק היד החופשית והיצירתיות

עושה פה שעות נוספות לטובה כמובן.  באף : מבחינתי קצת חלש, עדיין מדובר ביין צעיר מאד.

בפה הוא מחזיק נהדר, מורגש מאד. טיפה פלפל ופירות יער, כמעט ולא מורגש אלכוהול.

הסיום ארוך ואלגנטי כזה שמבשר על עתיד היישון של היין. מדובר ביין שעוד לא בוקבק, וההתרשמות הכללית

ממנו הייתה לטובה. בהחלט צריך לבדוק אותו שוב בעוד שנה וחצי/שנתיים.

תג כתום 2008. בלנד קברנה/מרלו/גראנש. שונה מאד כמובן מה2009 . דבר ראשון שניתן להבחין הוא

באף הדומיננטי של היין. אף שעושה חשק לבאות. בהחלט מרשים. בפה היין עדין,נעים. פירותי  מאד.

צבעו אדום. מאוזן מאד בטעמים, בהחלט יין שמותיר רושם טוב, כזה שבעוד שנתיים יהיה בשיאו .

ה2008 ללא ספק יין  שעשוי היטב והושקע בו מחשבה.

תג כתום 2007,בלנד קברנה/מרלו/גראנש. הבלנד זהה אך שינוי קטן של עוד עוד 5% קברנה ל45%

אכן משנה את היין. צבע אדום מרשים. האף קצת פחות דומיננטי (אולי בגלל קצת פחות גראנש), אך עדיין

מעניין מאד. בפה פחות עץ וטיפה אלכוהול. עוצמתי מאד. הסיומת ארוכה ומרשימה.

תג כתום 2006, בלנד קברנה/פרנק/מרלו. אולי המעניין שבטעימה. מעניין מאד איך היין החזיק עד כה.

צבע: אדום עם גוונים שמזכירים דבש. עם הצבע המיוחד  הגענו לאף שהפיל אותי ואת חברי לטעימה.

ריח כרמלי מתקתק מדהים. טיפה דבש . ללא ספק אף מיוחד מאד שלא כל יין זוכה לו.

בפה היין מאוזן עם כל הטעמים ואינו חורג מהקו שהציב לנו האף.

נעימות של התחלה בהחלט מרשים מאד. ללא ספק ההילייט של הטעימה עד כה.

לצערנו היין אינו נמצא במלאי ולכן אינו למכירה. כמה חבל.

החלק הראשון של הטעימה הסתיים לו. בהחלט ניתן לראות את התהליך שעבר תג כתום במהלך השנים.

מפה פנינו לעבר החלק השני של הטעימה ואיתו הפול וויין (FULL WINE).

היין הראשון שטעמנו היה כמובן הצעיר ביותר הפרינג' פול ווין 2009.

רק כדי שתדעו, בעוד כחצי שנה מזמן כתיבת שורות אלו היין יתחיל להיות משווק לחנויות .

הבלנד של הפול ווין הוא זהה קברנה/פטיט סירה.

צבע אדמדם בוהק, באף : נעים מאד אך גם מאד עוצמתי, תיבולי פלפל עדין מאד.

בפה היין מחזיק נהדר, מרגישים את החמצון(יין שרק בוקבק לפני חודש וחצי), סיום ארוך

מאד עם אפיצות.

הפול ווין 2008, שונה בתכלית. צבע אדום. עם אף שמפגיז בריחות, בכל פתיחת ארומות

אתם תרגישו משהו אחר. מדהים.

בפה היין  פירותי מאד וטיפה חמצמץ. סיום ארוך מאד, ונעים. יש כאלו שהרגישו עוקצניות בסיומת

של היין.

יין טוב,.

פול ווין 2007, אף קליל מאד ושונה מהשנים הקודמות. סיומת עדינה ואורכה בינונית.

כאשר מרגיש שהיין מאוזן מאד, ולא מתפרע. כאלה שהגדירו את היין רשמי,מייצג.

כמו איש עסקים מעונב.

מתאים מאד לצלי בשר.

יין נהדר לטעמי, שיכול לקלוע יותר לפה של הקהל הישראלי.

אחרי הטעימה קיבלנו טעימה של יין חדש שהיקב מייצר. פטיט סירה 2008 זני.

יין שבועט מאד, בפה, מרגישים בכל הפה עוצמתי מאד.

באף לטעמי קצת פחות דומיננטי וקצת  לא  הולך יד ביד עם הטעמים החזקים של היין.

צבעו אדום עם כיוון לשחור.

לסיכום הטעימה, מדובר במגוון של יינות שמורגש מאד היד המכוונת של היינית צילה אבידן.

הטעימה לדעתי הייתה סוג של הרפתקה  שאנחנו לא יודעים מה יהיו ציוני הדרך בו.

מומלץ מאד לבקר ביקב.

פרטים ניתן למצוא באזור היקבים הישראלים בבלוג.

כניסת היקב

שירה(ימין) וצילה אבידן

טעימת ציר זמן

תג כתום 2006, כבר אין למכירה

רועי וצילה

אבידן

חמצן לנשימה

האם מצאתם את עצמכם בסיטואציה הבאה: אתם יושבים עם חברים בשולחן. המארח מחליט לפתוח בקבוק יין וכולם מסכימים שזה רעיון טוב. הבקבוק נפתח, היין נמזג ואנשים מתחילים לטעום. פתאום מישהו מכריז: "היין עדיין סגור". אתם מסתכלים בתמיהה ולא יודעים איך להגיב להצהרה מוזרה זאת.

ובכן, יינות אדומים צריכים "לנשום". יינות אדומים אשר נפתחו באותו רגע עדיין נמצאים במצב שמכונה "סגור". המשמעות, של מצב זה, היא שישנם טעמים שעדיין לא מורגשים או שהתקבלו רק לאחר שהיין ינשום זמן מסוים. לכן נהוג לפתוח יינות זמן מסוים לפני הזמן בו התכוונתם להתחיל לשתות. ביינות פשוטים זמן זה בדרך כלל קצר ונע בין 15-20 דקות. יינות יקרים יותר דורשים יותר זמן, אפילו מספר שעות. אי אפשר לדעת בדיוק כמה זמן לפני כדאי לפתוח את הבקבוק, אם אתם לא בטוחים שווה לשאול מישהו שכן ידע להעריך. זמן נשימה זה יכול לעשות פלאים ליינות שאתם שותים ולשנות את טעמם בצורה משמעותית. יינות לבנים ויינות רוזה, בדרך כלל, אין צורך לפתוח מראש כך שאם יינות אלה אין לכם מה להתלבט.

עם זאת, תהליך החמצון, שמתחיל בנשימה והשתפרות של היין, הוא גם הסיבה שיין מתקלקל לאחר זמן מסוים. אם יצא לכן לשתות יין אדום שנפתח יום קודם בטח הרגשתם שהוא חמוץ יותר, זאת מפני שיין שמתקלקל הופך לחומץ, לא יקרה לכם כלום אם תשתו אותו אבל הוא לא יהיה טעים כל כך. לכן אם יש לכם נטייה לא לסיים את בקבוק היין מומלץ לקנות משאבת ואקום שבעזרתה תאריכו את תוחלת החיים של היין, בכמה? בערך עוד שלושה ארבעה ימים. יינות לבנים יחזיקו זמן ארוך יותר גם בלי שימוש במשאבת ואקום אך עדיין מומלץ להשתמש בה. היינות הלבנים יחזיקו אפילו שבוע לפעמים אפילו קצת יותר מזה.

שלכם,

רותם יבלונסקי

לשאלות והערות: MetorJ@gmail.com

טעימת 2 יינות צרעה

אחד מיקבי הבוטיק שעשה כברת דרך ארוכה הוא יקב צרעה, לטעמי

מהראשונים שהעלו את רף הציפיות מיין ישראלי. עם מגוון נהדר של

יינות וחשיבה יצירתית, צרעה הוא יקב קטן שעושה עבודה מצוינת עם השנים.

יצא לי לטעום 2 יינות של היקב, ובכמה מילים על הטעימות עצמן.

הראשון בטעימה היה הרי יהודה 2008.

בלנד של קברנה/סירה, יינות הרי יהודה של היקב ידועים בבלנדים שבדרך כלל היו קברנה/מרלו,

ועל כן עניין אותי מאד לבדוק אותו.

האף של הרי יהודה חלש, ולקח קצת זמן להרגיש משהו, ניתן להרגיש אדמה בעיקר, ריח ארצי.

בפה היין קצת מאכזב, גוף בינוני שכמעט לא מורגש, עם נגיעות של פלפל שחור מאד עדין וקצת שוקולד.

מאד קליל בפה, ואני יכול להגיד שקצת התאכזבתי.

מחירו בחנויות עד 90 שקלים, לדעתי במחיר הזה צריך להנות יותר מהיין.

היין השני היה צרעה שורש 2008. בלנד זהה של הרי יהודה. ההשוואה מתבקשת.

היין יושן 18 חודש בחביות צרפתיות לעומת 12 של הרי יהודה.

לטעמי שינוי קטן בבלנד( בהרי יהודה יש 2% פחות סירה), שינה את היין.

אף מעניין שמוציא כל מספר דקות תענוג אחר, מחזיק מצויין בפה, ומשתלט על חלל הפה

בצורה אלגנטית מאד. הרבה יותר פירות יער שחורים, טעמים חומים.

אפשר להרגיש את פוטנציאל היישון של היין, הסיומת עושה חשק לעוד.

מחירו בחנויות כ 120 שקלים, לטעמי במחיר של 90-100 שקלים, שווה מאד.
ב120 שקלים, כדאי אם אתם אוהבים יין ישראלי מאד.


לסיכום הטעימה, צרעה שומרת על קו שמאפיין אותה במשך שנים.
יינות הדגל של היקב בהחלט ברמה טובה, ומעניינת.

שורש

הרי יהודה

אחסון יין, איך עושים את זה נכון

רבים מאיתנו קונים יין, ברוב המקרים תמיד יש לנו מספר בקבוקים, בדרך כלל מהרגע שרכשנו
בקבוק ועד לרגע שבו נשתה אותו, יכול לעבור גם 7 שנים. תלוי בייעוד היין, ליישון או לשתייה
במועד קרוב.

חשוב לדעת, יין צריך להישמר בתנאים מסוימים מאד. אם אין לכם מקרר יין,
כדאי שתמצאו את הנקודה בבית שבה יש הכי מעט שינויים של אקלים. כמובן כאשר
אין חשיפת שמש לאותה נקודה. המקום הקריר בבית.
תמיד עדיף לשמור יין בשכיבה, בעיקר למען מגע בין הפקק שעם ליין עצמו.
לשמור על תקינות הפקק.

יין לבן למשל, תמיד נהוג לשמור במקרר, אך יש לשמור אותו עם כלל היינות.
אך ורק מספר שעות לפני השתייה יש להכניסו למקרר.
יין שנמצא במקרר זמן רב מידי, עלול לההרס.

חשוב מאד לזכור, רוב היינות שאנו שותים במהלך השנה הם יינות צעירים.
כאלה שלא נועדו ליישון רב(מעבר ל3 שנים). על כן לפעמים אחרי מספר שנים
שוכחים לפתוח את הבקבוק והיין מתקלקל.
לכן חשוב מאד תמיד לבדוק אם אין לכם יין שצריך להתחיל להתכוונן לשתות אותו.
אפשרי מאד להכין רשימה(על דף או באקסל) עם רשימת היינות כדי להיות מעודכנים
מבלי לגשת בכל רגע למקרר או למקום בו מאוכסנים היינות.

במידה וכבר פתחתם ושתיתם אך לא סיימתם את הבקבוק. בלי משאבת וואקום היין יחזיק לכם
בגג עוד יום(שוב תלוי ביין). עם משאבה זה יגיע בממוצע לעוד 4 ימי שתייה.

טיפ לקונה הצעיר

בתקופה האחרונה נפתחו להם יותר ויותר חנויות יין מתמחות. כאלו שמתיימרות להיות מבינות עניין

ובכך לענות על צרכי הלקוח ואף לחנך אותו לצרוך יין איכותי.

אך כמו בכל תחום שאתם רוכשים בו מוצרים, גם כאן האינטרס האישי לא נעלם, ותחרות על

איזה יין יימכר, גבוהה מתמיד.

אפשר להגיד שאם תכנסו לחנות יין ותבקשו מהמוכר יין מסוים הוא יידע למצוא לכם אותו.

אך אם הבקשות שלכם כלליות, פה נכנס האינטרס האישי.

כל חנות יין לרוב עובדת עם מספר ספקים, גדולים וקטנים. אך חלק מהחנויות עובדות בקשרים

טובים יותר עם ספקים מסוימים ולכן האינטרס האישי שלהם הוא למשוך קדימה מוצרים מסוימים מאד.

אם כך, האם זה רע?. לא תמיד, אך עדיין צריך לדעת לבחור יין בצורה נקייה.

אז מה עושים כדי לקנות יין כמו שצריך?. פשוט מאד.

עוד בבית, מגדירים תקציב לרכישה, האם חשוב שהיין יהיה כשר?(קריטי),סוג הטעם שאנחנו מחפשים.

ולמה ?, אם לא תגדירו מסגרת תקציב – המוכר תמיד ימשוך יותר למעלה במחיר.

כשר? ישנם חנויות שיעדיפו למכור לכם תוצרת חוץ מכיוון שהרווח עליהם גדול יותר ברוב המקרים.

סוג טעם? קליל,חזק,נעים, מתוחכם.

בחנות עצמה, תמיד תבקשו מספר אפשרויות, גם אם נראה שאתם רוצים את האפשרות הראשונה,

תמיד תבקשו עוד אופציות ואם אפשר אז גם שילוב של תוצרת הארץ ותוצרת חוץ.

חלק מהחנויות גם מייבאות בעצמן חלק מהיינות, ולכן לרוב, היינות שתראו בקדמת החנות

יהיו יבוא של החנות, כך גם לגבי מכירות יינות תוצרת הארץ ישנם חנויות יין אשר גם משווקת מספר יקבים ולכן תמיד יהיה להם אינטרס שתרכשו את היין "שלהם".

אין זה אומר שהיבוא או היינות המשווקים אינם טובים, אך תמיד טוב לחוות ממספר רב של יינות

(ועדיף של כמה שיותר יבואנים או משווקים).

אם כבר פיתחתם טעם אישי, תמיד כדי להסתכל על המבצעים של החודש. בדרך כלל ניתן למצוא

יינות סבירים-טובים במחירים טובים של עד 15 אחוז הנחה.


עוד טיפים יגיעו בהמשך, איך לרכוש יין בצורה נקייה

אז מה נבחר לרכוש?

לכל יין יש שם

בכמה מילים : אזור היין עמק נאפה

כמו בהרבה תחומים, גם ביין הפכה ארה"ב למשמעותית וחשובה.
עם עליית יינות עולם חדש, ארה"ב מבססת עצמה כמעצמת יין.
אחד האזורים המדוברים ביותר הוא עמק נאפה (Napa Valley).

נמצא במחזור נאפה שבקליפורניה, נחשב לאזור היין החשוב ביותר באמריקה הצפונית.
האקלים של האזור מאד ים תיכוני, האזור מוקף הרים למעט בדרום העמק, אשר
פתח זה בדרום נותן קרירות מסויימת לאזור בתקופת הגידול.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת נהרגו כמעט כל הכרמים ממחלת הפלקסורה.
רק בשנות ה60 התאוששו היקבים בנאפה.
בשנת 1965 ארע רגע חשוב באזור כולו, כאשר רוברט מונדאבי עזבת את אחוזת משפחתו צ'רלס קרוג.
מונדאבי הקים יקב משל עצמו והפך לאחד מהסמלים הגדולים של עמק נאפה, ובעצם ליצרן הגדול הראשון
של האזור.

האזור ידוע בקברנה המצויין שהוא עושה, אך גדלים בו גם מרלו,פינו-נור,זנפנדל ושרדונה.
ב1975 זכה האזור להוקרה מתחרות בפאריס.

סיפור מעניין הוא על יקב שמשלב את 2 עולמות היין. יקב שזכה לשבחים בכל העולם ויינות האיכות שלו
יכולים להימכר גם באלפי דולרים. אופוס וואן(Opus one) הוא שיתוף פעולה של יקב  גרנד קרו
מבורדו - של פיליפ רוטשילד ושל מונדאבי. היקב מייצר יין בבלנד משתנה כאשר הבסיס הוא קברנה, אך מרלו,פראנק,פטיט ורדו ומלבק כמעט ולא נעלמים ממנו.

עמק נאפה הוא אזור היין המתוייר בעולם עם מעל ל 4.5 מליון תיירים בשנה.

יקב מונדאבי מנאפה

יקב ברינג'ר מנאפה

שלט של עמק נאפה

לתמונות נוספות לחץ כאן

טעימת יינות דלתון

אחרי הסיור ביקב הרי גליל( לפוסט הביקור), הגענו ליקב דלתון,

שיושב באזור תעשייה דלתון ובסמוך ליקב אדיר.

ביום גשום הגענו לטעום ממגוון היינות שהיקב מציע, ואף הזדמן לטעום יין חדש

שהיקב מוציא לאור.

כמו תמיד, מתחילים עם הלבנים, או ליתר דיוק לבן.

הויונייה רזרב 2008, הוא יין קליל, אשר המיוחד בו הוא ש 30% מהמיץ עברו תהליך

של תסיסה ללא תוספת שמרים.

באף אפשר להרגיש קרמל ודבש עדין שמזכיר תפוח בדבש. בפה היין מחזיק יפה

מרענן מאד ובעל סיומת ארוכה נעימה מאד.

בהחלט נחמד מאד לארוחה שמלווה בדגים. או סתם לערב שמגיעים אורחים.

מחיר היין עד כ 75 שקלים. תמורה יפה למחיר, אם אתם אוהבים יין ישראלי בלבד.

היין השני בטעימה הוא הפטיט סירה החדש של היקב. קצת קשה למצוא בארץ יקב שמייצר

פטיט סירה זני, ומדובר ביצירתיות ונעים לראות יציאה מהקיבעון של קברנה ומרלו.

הכרם ממנו עושים את היין נטעה בשנת 2000, ומדובר בכרם שבוצעו בו הרבה דילולים

כדי להגיע למצב הקיים. היין יושן כ 10 חודשים  בחביות אמריקאיות והוא משויך לסדרת D בציר 2009.

היין מרשים מאד, והצבע קרוב לשחור/אדום ממש כהה. יין בעל גוף מלא, מורגש מאד בפה

ויש הרגשה שלועסים אותו, בשרי מאד. באף מרגישים וניל ובפה היין משתלט על כל פינה.

בהחלט למי שאוהב יין חזק לארוחה עם בשר אדום על האש.

אמנם אין מגוון ריחות וטעמים. אבל משהו ביין בהחלט תפס אותי בעוצמות שלו, אך עדיין אלגנטי.

במחיר של עד 65 שקלים, מדובר ביין נהדר שנותן תמורה טובה מאד לאוהבי סוג יין זה.

2 היינות הבאים שטעמתי היו להשוואה כדי לראות 2 זנים זהים לגמרי,במקרה זה שיראז.

ו2 יינות שונים מאד.

הראשון הוא שיראז של סדרת דלתון, מדובר ביין מתחנף עם הרבה ריחות שנעים משוקולד ומנטה

עם פה מפוצץ בפלפל שחור וממתק גומי. הצבע של היין לא להיבהל על סף השחור,עמוק מאד.

סיומת ארוכה טובה ומרשימה, ומזכיר לי מאד יינות שיראז אוסטרלים.

המחיר בחנויות עד כ 65 שקלים, למרות שמדובר ביין טוב, אם אתם מחפשים שיראז אוסטרלי

תוכלו למצוא יינות באיכות דומה במחיר קצת יותר זול. אם אתם שותים כשר, זה היין שאתם תאהבו.

מולו נטעם השיראז רזרב , שהוא כמו האח החורג של הקודם. יין שהוא קצת יותר עדין באף ופה

והרבה יותר פירותי.  מורגש טיפה תיבול וקצת אדמה. מדהים כמה 2 יינות שיראז יכולים להיות כל כך שונים בגלל טרואר, הענבים לרזרב מגיעים מגובה 740 מטר, שמשפיעים מאד על היין. ברזרב

ישנו גם 10% ויונייה.

יין טוב, מעניין. מחיר בחנויות כ115 שקלים. לטעמי אם היה מחירו עומד על 80 שקלים, היה ראוי יותר. תמורה סבירה לכסף.

היין האדום האחרון שטעמתי היה הדלתון עלמה. הבלנד הבורדו של היקב. קברנה/מרלו/פראנק.

הענבים מגיעים מ7 חלקות שונות שנבצרו גם בתאריכים שונים, מוסיפים למורכבות של היין.

14 חודשים יישון בחביות(ב2 תהליכים). בהתחלה נתתי ליין להיפתח לי בכוס כמספר דקות.

אחרי מספר דקות העלמה החל בהצגה שלו. כל מספר דקות, ככל שהיין נפתח

הריחות השתנו והראו יין אלגנטי מאד שיודע לתת.

באף מורגש פלפל וקרמל, ואף פירות יער שחורים. בפה היין חזק מורגש היטב ומשאיר סיומת

ארוכה נעימה.

אחרי כ 20 דקות בכוס נפתח ריח של משקה חם לכיוון של תה.

מדובר בהחלט ביין נהדר, שעשוי היטב ובאמת הושקע מחשבה. מחיר בחנויות כ 80 שקלים.

שווה כל שקל.

היין האחרון היה קינוח, המוסקטו. כל בציר מחדש דלתון עושים עבודה טובה מאד בתחום הזה

ולדעתי מדובר ביין קינוח נהדר, טיפה מתקתק קליל,רעננן, שטיפה בעבוע עושה נעים בפה.

כיף לשתות את היין הזה בצורה הכי פשוטה.

מחירו בחנויות כ 50 שקלים, בהחלט מי שמחפש יין קינוח ישראלי, מדובר ביין שחייבים לטעום

ולהנות ממנו לפחות פעם אחת. גם בין היינות תוצרת חוץ שמיובאים לארץ הוא עומד יפה מאד.

שיראז דתלון

עלמה

יקב דלתון

פקק שעם או פקק מתברג?

נושא שמרתק את כל עולם היין, עד לפני מספר שנים פקק השעם היה המוביל והיחידי
בזירת פקקי היין.
עם הזמן החלו להופיע כל מיני תחליפים זולים יותר כמו פקק סיליקון למשל.

קצת רקע, השעם הוא חומר עצי שמופק בפורטוגל. הוא גמיש ואי חדיר לנוזלים.
60% מייצור השעם הולך לפקקי היין.
מחירו של השעם יקר עקב רמת ביקוש גבוהה,ועקב כך שבעצם מתחילים להרגיש במחסור של שעם.
כמו כן פעילות הפקת השעם מתבצעת רק פעם בשנה.

פקק מתברג? ממש כמו שאתם מכירים מהמשקאות הקלים שאתם שותים.

אחת השאלות שעולות היא האם פקק השעם נותן משהו ליין שפקק מתברג לא נותן?
כנראה שבעיקר רומנטיקה, מה שכן פקק מתברג מונע טעמי לווי.

הפקק החדש אינו פוגע באיכות היין, וניסויים שנערכו במספר יקבים בצרפת למשל ביקב שאטו הו-בריאון
המפורסם. נעשו בהצלחה רבה.
במספר מדינות בעיקר בעולם החדש כגון אוסטרליה וארה"ב החלו כבר מכירת יינות עם פקקים מתברגים.
באוסטרליה למשל יקב פנפולדס עשה מעשה כדי לנסות לחנך את הקהל שלו, ולהראות ששעם זה לא כל היין.
היקב בחר לשווק את יין הדגל שלו GRINGE (שנמכר במחיר של 500 דולר) בגרסה חד פעמית כדי להראות
שהפקק לא פוגע באיכות, וכיום היקב משווק את הסדרה ה3 היוקרתית שלו עם פקקים מתברגים.

בצרפת למרות שהניסויים על יינות איכות צלחו יפה, עדיין קיימת התנגדות לשימוש בפקקים בעיקר
מטעמי מסורת.

בשיחות עם אנשי יין ישראלים, נאמר שגם הם במידה ויתנו להם 2 בקבוקים זהים, אך אחד מהם יהיה פקק מתברג
יבחרו בשעם.  הקהל הישראלי כנראה עדיין לא מוכן לקבל את הפקק המתברג ומיחס את זה לזול ולא איכותי.
שכן הרבה אנשים שנשאלו בנושא אמרו שהפקק מבחינתם הורס את היין ואת ההנאה ממנוו.

כמו שנאמר כבר, השעם נתן בעיקר רומנטיקה, האם מדובר בסטיגמה שיהיה קשה מאד לשנות?
סביר להניח שכן. צריך להרים את הכפפות ולהתחיל ללמד את קהל היין שבעולם החדש, צריך
לקבל גם פקק חדש.
הכל תלוי בקהל הצעיר, שאוהב לחדש ולאמץ דברים חדשים. ובכך להנות גם מיינות עם פקק מתברג.
מהי דעתם בנושא הזה?

פקק מתברג 

פקק

שעם

סיור ביקב הרי גליל

תמיד כיף לטייל בצפון, הפעם הגענו עד לקיבוץ יראון, שם יושב יקב הרי גליל.
אחד מהיקבים המוכרים בישראל, יקב שמכוון את רוב היינות שלו לנגישים.
מבלי להשתגע במחירים, היקב אשר שייך ברובו ליקבי רמת הגולן(שותפה בכירה) עושים
עבודה יפה מאד, בדרך שלהם.

היקב יפה במראה חיצוני, ומודרני, כאשר אתם מסיירים ביקב, תקבלו הסברים מקיפים
לעשיית היין המקומית.
היקב בכמה מילים מייצר כ 1,250,000 בקבוקים בשנה עם מטרה להגדיל את הכמות ל 1,750,000 בקבוקים.
רוב היינות הם זניים למעט מספר מועט שבינהם המירון ויראון.

אחרי הסיור עברנו לטעימה של מספר מיינות היקב.
כאשר הראשון היה שרדונה גליל 2008. יין קליל שיושן 6 חודשים. מאפיין מאד באף : דשא,אגס ורעננות נחמדה.
בפה היין מחזיק מעט והרגשה עדינה של פירות ירוקים. צבע עם נטייה לזהב.
סיומת קצרה עד בלתי מורגשת.
במחיר של 50 שקלים, יין סביר, לדעתי תמורה חלקית בלבד לכסף שלכם.

אחריו התחלנו עם האדומים כאשר טעמנו את הקברנה גליל 2009. יין שולחני צעיר מאד, עם צבע
שנוטה לאדמדמות. האף היה יחסית חלש והורגש בעיקר פטל עדין.
בפה היין החזיק מעט, וגוף בינוני עד כמעט לא מורגש.
אולי בעוד שנה הוא יהיה פתוח יותר, אך מכיוון שמדובר ביין שולחני אין לו מעבר לתקופת זמן של עוד שנתיים.
במחיר של עד 50 שקלים, גם בבלוג סיקרנו יינות שיתנו לכם תמורה טובה יותר לכסף.

השלישי ברשימה הוא יין הדגל של היקב, יראון 2007. הבלנד : קברנה/מרלו/סירה
בטעימה שהייתה ברעננה כבר סיקרנו
את היין ואז היה בו התקדמות ביחס לבצירים הקודמים שלו. יין שיושן 16 חודשים.
צבע יפיפה אדום בוהק. באף : גרגרי יער, שזיפים(יותר בריבת שזיפים) וממש טיפה קרמיות.
הטעם לא מאכזב, מורגש עץ אך שנותנים ליין קצת לנשום מתגלים עוד טעמים, וניל.
היראון עושה חשק לסטייק.
יין של עד 90 שקלים, לאוהבי יינות הארץ בהחלט מדובר במחיר משתלם.

כתוספת לטעימה ניתן לנו לטעום את המירון. בלנד של סירה/קברנה/פטיט ורדו. המירון היה מוכר
בעבר ביראון סירה שהיה 100% סירה. והיום הוא זוכה לעדנה מחודשת.
לטעמי מדובר ביין טוב, מורגש היטב בפה, פירותי מאד לכיוון פירות יער.
בפה הורגש שוקולד מריר וטיפה חריפות.
מחיר של עד 90 שקלים בהחלט הגיוני, דווקא פה ניתן למצוא יינות עם תמורה טובה יותר.
לאוהבי סירה קלאסים, כדאי לנסות לפחות פעם אחת.

יראון 07

חדר חביות 

טעימה ביקב

שרדונה גליל

תמונות נוספות מהביקור ביקב יעלו בקרוב...

תוכנית מספר 5 - יין שמקבלים בצימרים

שבוע מצויין, עלתה לאוויר תוכנית מספר 5
הפעם טעימה של יין כשר.

כדי לצפות בתוכנית ניתן להיכנס לערוץ היוטיוב שלנו (צד שמאל של הבלוג בקטגורית Simple Wine TV)
או דרך הסרגל למטה.

ניתן להגיע לתוכנית גם דרך הקישור כאן

על הדרך : מבעבע אחד ושולחני אחד

במהלך השבוע האחרון יצא לי לטעום מספר יינות.
אחד מהם מבעבע והשני שולחני של יקב שכבר סיקרתי בבלוג מבית הוג האמריקאי.

ממש במספר מילים,על כל אחד מהיינות.

הראשון הוא מבעבע גרמני, מבית רודשימר (במבטא גרמני). היין שנקרא הרצוג וון נאסאו (Herzog von Nassau),
הוא מענבי הריזלינג הכל כך מוכרים של גרמניה.
גרמניה היא מדינה של יינות קרים, וידוע מאד בריזלינג המצויין שלה.

מבחינת היין עצמו ההתחלה הייתה טובה, מבט ראשוני מראה צבע צהבהב שנוטה לזהב, עם בועות קטנות
שלא מפסיקות לרגע.
הטעם של היין היה מאתגר, ההרגשה של משהו שכבר עשה את שלו בעולם הזה. קצת כבד האמת.
הטעימה בוצעה בשעות צהריים חמות, אך המבעבע לא היטב עם המצב.
אין לי את המחיר של היין הזה, אך ברור שבמחיר סביר ניתן למצוא מבעבע שתהנו ממנו יותר.

היין השני הוא האדום שולחני של יקב הוג כפי שנכתב בהתחלה.
בלנד של קברנה/מרלו/סירה, בסדרת הוג הוא מתוייג כיין שולחני.
ב2 הטעימות האחרונות של יקב הוג  שכתבתי בבלוג, ההרגשה היא
שמדובר בייקב שביינות הזולים שלו נותן תחרות ליינות האוסטרלים באותה הקטגוריה.
אך הפעם לדעתי לפחות מדובר ביין שמחירו לא הולם אותו.

אף מאתגר וחלש, וטעם לא מעניין שלא מביא כלום לטועם.
הטעמים שאמורים לבלוט, בחרו להעדר.
40 שח ליין הזה הוא לטעמי יותר מידי, במיוחד שיש לו מתחרים טובים
בטווח המחירים הללו.

Hogue Red table 07

Herzog Von Nassau

קצת על : אזור ריוחה

כשמדברים על אירופה הקלאסית, לא מעט פעמים שוכחים אזור יין אחד.
כזה שהוא ידוע אבל קצת נחבא אל הכלים.
היום נדבר קצת על אזור ריוחה, לחובבי יין מתחילים האזור הזה הוא קצת מעורפל וכך בכלל יינות ספרד.

אזור ריוחה הראשון והיחידי בספרד שקיבל DOC (חוק עשיית יין).
האזור שוכן בסמוך להרי קנטברואן, שגורם לאזור כולו להנות מאקלים נהדר.
הגנה מהרוחות הידועות של צפון ספרד.
מבחינת השטח מדובר ברמה בגובה 460 מטר מעל פני היום(שטח מישורי).

זן הענבים העיקרי של ריוחה הוא הטמפרניו אך גדלים באזור גם גראנז',מזולו והגראסיאנו.
זנים לבנים : מלאבזיה,גראנז' לבן.
יש מספר יקבים כמו למשל ריסקל שאפילו משתמשים בקברנה בחלק מהיינות.
הטמפרניו והגראנז' נותנים טעמים,גוף ואלכוהול כאשר הגראסיאנו אחראי על הארומה של היין.

ריוחה עצמה מחולקת ל 3 אזורים פנימיים.
Rioja Alta - ממקומם ליד ההרים, אזור קריר יותר. בחלק זה מייצרים יינות עולם ישן, פרותיים מאד ועדינים.
Rioja Alavesa - יינות עם גוף מלא יותר, יותר חמיצות.
Rioja Baja - אזור יותר חמים ויבש,יינות עמוקים יותר עם יותר אלכוהול. פחות ארומות וחמיצות.
נהוג לייצר בלנד עם 2 האזורים האחרים, ופחות לייצר יינות מ Baja לבד.

ברוב המקרים עושים בלנדים מכלל האזורים, ב1991 קיבלה ריוחה חוק יין רשמי בספרד. אחרי יותר מ 200 שנות עשיית יין.

זיהוי תווית ריוחה. ביינות שמצויין עליהם בסה"כ ריוחה - פחות משנה חביות. יין צעיר יותר.
קריאנזה - לפחות שנתיים חביות.
רזרבה - לפחות 3 שנים חביות.
גראנד רזרבה - לפחות שנתיים חביות ועוד 3 שנים יישון בבקבוק.

יקבים הפועלים באזור : מרקז דה ריסקל,קרלוס סרס,מרקז דה קסרס,מוגה,רודה.

מפת אזור ריוחה

תווית יין של ריוחה

הסמל של ריוחה, מופיע על כל יין רשמי מהאזור

תווית יין של ריוחה