תוכנית מספר 3 - טעימה טוסקנית

שבוע מצויין לכולם,
לכל אלה שאוהבים יינות קצת יותר עדינים, פירותיים.
טעימה של 2 יינות מאזור טוסקנה, אחד קיאנטי והשני טוסקנה.

יינות הטעינה של תוכנית מספר 3,
ניתן לצפות דרך סרגל יוטיוב למטה
או דרך אזור Simple Wine TV

אם התוכנית לא נטענת, ניתן לצפות בה מהקישור הזה
תוכנית מספר 3 - יינות טוסקנה

טעימת יקבים ישראלים בכפר סבא

אני חייב לפתוח את הפוסט במילים, אני יודע שימי חמישי שמורים למכבי תל אביב בכדורסל.
עדיין החלטתי לצאת בערב לערב טעימות יין ישראלי בכפר סבא.
המקום שנקרא "המרתף של רוזנר", מקום קטן ומפתיע. ארגן ארוע מכובד שנתן הרגשה
משפחתית מאד.

בטעימה עצמה השתתפו מספר יקבים, כאשר חלקם כבר מוכרים לכולנו ואף הוזכרו פה בבלוג.
החלטתי לשתף אתכם בכוונה ביינות שאני פחות מכיר.
העניין ביין הוא שצריך תמיד לבדוק,לנסות ולהיפתח למשהו שאנחנו פחות מכירים.

תסלחו לי מראש שיהיה בסיקור רק לבן אחד, אך מדובר בלבן שיצא לי לטעום בארוע.
היקב הראשון שטעמתי היה יקב אמפורה, כאן גם טעמתי את הלבן היחידי להערב.
שרדונה 2007 של היקב - 8 חודש בחביות. אף פרחוני, טעם קליל מאד. נעים לחך.
היין מרענן מאד ובימים חמים אלו הוא בהחלט מומלץ. מחיר בחנויות עד 90 שקלים.
שרדונה בחחלט טוב, אם מצאתם אותו במחיר נמוך מ 80 שווה רכישה.
סירה 2006 -  18 חודשים בחביות עץ, צבע סגול, באף פאשר להרגיש טיבול חזק נגיעה של שוקולד
ופירות בשלים. הטעם משלים מאד, עם פירות אדומים(תותים ודובדבנים). בהחלט מעניין. נעים פה.
סירה שווה טעימה.

יקב שילה, בוטיק מייצר מעט מאד בקבוקים.
טעמתי את הבלנד של היקב מרלו-שיראז,  אף בהחלט ירוק טיפה, משרה נעימות.
בטעם הייתה הרגשה של טיפה בושריות לא מאופיינת. אגס.אוכמניות.
הסיומת של היין קצת משתלטת. אם אתם רוצים להתנסות ביקבים שעדיין אינכם מכירים. בסה"כ בסדר.

יקב בזלת, בעל היסטוריה נהדרת של יינות, בהחלט מעניין מאד לראות את הסדרות האחרונות
שהייקב הוציא. נטעמו 2 יינות, שניהם קברנה ופה הייתה איזה מהפכה קטנטנה.
קברנה 2008 - היין עוד סגור, באף הייתה הרגשה של חסימה, למרות שניתן לזהות פלפלים ואוכמניות
ממש אם מתאמצים ונותנים ליין חצי שעה בכוס. גם לאחר מכן עדיין מורגש שזה עדיין לא זה.
גם בטעם, היין מסוגר מאד, ועדיין לא מוכן לשתייה במקום. מי שרוצה למהר, עדיף דיקנטר.
מחיר בחנויות כ 120 שקלים
קברנה רזרב 2008 - פה המשחק אחר לגמרי, מדובר ביין עם נוכחות, גוף בינוני-מלא. ריחות קינמון
מורגשים מאד. טעמים שנוגעים בכל הפה, פירות אדומים וטעמים חריפים נהדרים. האמת שבזמן הטעימה
של היין עלה החשק לבשר אדום.
מחיר בחנויות כ 150 שקלים. בהחלט לאוהבי קברנה.

יקב תניא, יקב שלא שמעתי עליו לפני הטעימה. וזאת שנהנתי ממנה מאד.
היקב נמצא בישוב עפרה. ונקרא עם שם ביתו של בעל היקב.
היין הראשון לטעום היה מרלו 2007 הילל. מרלו קצת שונה מיתר המרלואים המצויים
בשוק הישראלי. עם אף עדין פירותי מאד, גוונים אדמדמים בהיר.
בלי החמיצות המוכרת של מרלו, ועם הרבה עדינות מלטפת. סיומת קצרה נעימה, מתחנפת במעט.
מחיר בחנויות ב 125 שקלים.
היין השני הוא הקברנה 2007 הילל. גם, לא קברנה אופייני לדעתי, מצאתי בו יותר עדינות פירותית מאשר
טבק או פלפל שחור המאפיינים קברנה. מבנה מצויין של היין בפה, עדיין מותיר  רושם.

שונה מאד מהקברנה רזרב של בזלת.  מחיר בחנויות כ 125 שקלים.

ללא ספק ארוע טוב, שתורם לייקבים שקצת נמצאים פחות בכותרות.
יקב קטן חייב להוציא יין טוב כדי להתקדם, ואת זה היקבי בוטיק שלנו עושים נהדר.
ללא סדרות גדולות אלא עם מספר מצומצם של יינות אך מלאי איכות. הדרך למעלה פתוחה.

מקווה שנהינתם.לשאלות ניתן לפנות לעמוד הפסייבוק דרך הסרגל למטה או במייל SimpleWine@hotmail.com

אני והבעלים/יינן של יקב תניא,יורם כהן

המרתף של רוזנר

קהל בארוע

כניסה לטעימה

קצת על : אזור ואלפוליצ'לה

היא אחד מאזורי היין הגדולים באיטליה, אבל לא תמיד חובבי היין
מיודעים אליה כמו למשל בורדו,בורגון או קיאנטי.
ואלפוליצ'לה חבל באיטליה אשר שייך לאזור וונטו היא ללא ספק אחת המיוחדות
שבאזורי היין שיש בעולם.

האזור שנמצא צפונית  מרומא ומזרחה ממילאנו. מביא לעולם היין יחודייות.
תנאי מזג האוויר המיוחדים שלו כאשר הקרבה לאלפיים משפיעה על האקלים באזור.

באזור וונטו מכינים יין אך ורק מהענבים הגדלים באזור, כלומר מקומיים.
3 הזנים העיקרים הם מולינרה,קורבינה ורונדינלה. האזור ממנו מייצרים את
היינות נקרא ואלפוליצ'לה קלאיסקו ובעצם 40% מיינות האזור מגיעים משם.

הואלפוליצ'לה הבסיסים עדינים וקלים,כאשר יש כאלה שמשווים אותו ליינות הבוזולה
בגלל השחרור המוקדם לאחר הבציר.
יין סטנדרטי יהיה בין 11-12 % אלכוהול והעוצמתיים יהיו 15-16%.

מעל היין הבסיסי ישנו ה"סופריור" שאותו מיישנים לפחות שנה ותמיד יכילו 12% אלכוהול
לפי החוקים של ה DOC. על התווית כמובן יופיעו כל הסימונים המראים על איכות היין.

את היוקרה של האזור הביא האמרונה(AMARONE) אותו יין שמיוצר בשיטה אחרת
מכלל היינות אך עליו נרחיב בהמשך.
ב1980 יוצר לראשונה יין שנקרא "RIPASSO" אשר משעמותו בשפה פשוטה "עוד פעם מאותו..".
מכינים אותו מרסק השאריות של הענבים שמיודעים לאמרונה. עד לפני מספר שנים צויין השם ריפאסו
רק בתוית האחורית של היין, מכיוון שלריפאסו לא היה מעמד חוקי בחוקי ה DOC.
כיום הריפאסו מאוגד בחוקים  Ripasso della valpolicela DOC.
היין עצמו בעל גוף בינוני ומאפייינים אותו טעמי קינמון ווניל.
הריפאסו נחשב למספר 2 לאמרונה ומוצג כאלטרנטיבה זולה יותר של יין הדגל האזורי.

את מירב הכבוד כמו שנאמר מקודם, מקבל האמרונה. היין עצמו מיוצר כבר מאות שנים אך רק
ב100 שנה האחרונים קיבל והתעצב ליין שמכירים כיום.
את היין מייצרים ומביאים לאיכות הטובה ביותר בעיקר בבצירים חמים, והרעיון הוא ייבוש הענבים
וסחיטתם ברמה גבוהה יותר מבדרך כלל נתון שמעלה את רמת הסוכר.
משתמשים תמיד בענבים האחרונים להיבצר כאשר מביאים אותם למצב של עובש וריקבון.
לאחר מכן עוברים תהליך התייבשות שנמשך בין 3 ל 4 חודשים, תהליך זה מייצר ריכוזיות ליין.

אחר כך מיושן האמרונה לפחות עוד 5 שנים לפני השחרור לחנויות. החביות בהם משתמשים
לאמרונה בדרך כלל הם ישנים יותר, למרות שהיו נסיונות להשתמש בחביות חדשות. הליך זה
אמור לגרום לכך שהאמרונה יספוג פחות טעמי עץ.

היין עצמו בעל גוף מלא, ארומה יוצאת דופן, מוקה,שוקולד מריר ותאנים וטעמי ארץ.
בעל רמת אלכוהול גבוהה כיאה ליין עוצמתי.
גם לאחר הרכישה יש לשמור וליישן את היין עוד כ 4-5 שנים כדי  שהיין יגיע לשיאו
ושבאמת יהיה ניתן להנות ממנו.

באזור עצמו מייצרים עוד מספר של יינות אך לרוב מדובר בחלקות ספציפיות תלוי בייקב ובכרמים
שלו.

יצרנים בולטים באזור : טומאסי,טדסקי,ברטני,אלגריני וספרי.

מחירים בחנויות :   ואלפוליצ'לה - עד 60 שקלים
                         ריפאסו - עד 120 שקלים
                         אמרונה - החל מ 175 שקלים, תלוי באיכות האמרונה ומיתוג הייקב.

מפת ואלפוליצ'לה

אמרונה של טומאסי

                      

ואלפוליצ'לה של ברטני

טעימת יין : IL Ducale 2005 של רופינו

בכתבות האחרונות של הפוסט, דובר על יינות טוסקנה וקיאנטי.
על כך שיינות קיאנטי ברובם יינות יחסית זולים.
כמו כן יקב רופינו מייצר גם יינות טוסקנים, ואחד מהם הוא איל דוקלה.

הכרמים של האיל דוקלה נחשבים לאיכותיים מאד, ורופינו טוענים שהדוקלה
הוא ניצול נכון של מה שיש לטוסקנה להציע.
קיים גם יין דוקלה רזרבה כהמשך לסיפור.

היין עצמו מורכב מ60% סנג'ובזה, 25% מרלו ו 15% סירה. נתון שמונע מהיין להיקרא קיאנטי.
רופינו מנסה לבדל את הסידרה של הדוקלה מיינות רגילים והבציר הראשון היה ב2003.

הדוקלה בעל אף חזק מאד ומעושן, כאשר היין עצמו בעל נוחכות בפה וסיומת ארוכה.
מורגש מאד פרי בשל מאד, בטעימה ראשונה אפילו מרגישים את העץ.
יש מעורפל טעמי תותי יער ומשהו מהצומח יותר לכיוון של צמח כלשהו,
צבעו אדום אך עם כיוון לחום, שמראה על בגרותו של היין.

היין יושן 12 חודש בחביות עץ.
ניתן למצוא בחנויות במחיר של 100 שקלים. 

בסה"כ הכל למרות גילו, מדובר שאוהבי אזור טוסקנה יתחברו אליו מאד

תווית הדוקלה

טעימת יין : קיאנטי אדום ולבן של רופינו

בהשפעת הPost  הקודם על אזור קיאנטי, החלטתי לכתוב גם על 2 יינות.
אחד מהם קיאנטי רגיל והשני לבן.

היינות מיועדים לקהל שמחפש יין זול, ועדיין להגיד שהוא שתה יין קיאנטי.
היקב(אחוזה במונחים של איטליה)רופינו הוא מותג יין,  וידוע כאחד הגדולים
שבאזור טוסקנה. היקב עצמו מייצר מגוון יינות שרובם טוסקנים.

היין הראשון הוא קיאנטי אדום 2009.
היין "השולחני" של היקב. בדרך כלל מבחינת איכות היין הרמה נשמרת
מבציר לבציר.
מדובר ביין בסיסי וצעיר מאד, כך שלדעתי מדובר ביין שמיועד בעיקר לחובבי הקיאנטי.
אף חלש וכמעט לא מורגש קליל למדי.
היין עצמו קליל מאד,  וטעמים מעושנים עדינים מאד עולים ממנו.
מורכב מ 75% סנג'ובזה והיתר זנים מקומיים.

המחיר בחנויות עד 40 שקלים.
אם אתם מחפשים יינות שיענינו אתכם ואתם לא רוצים רק קיאנטי.
יש יינות אחרים שמתאימים לכם.

היין השני הוא אורביאטו 2009, גם של רופינו.
מיוצר מזנים מקומיים שבאזור אומבריה.
מדובר ביין לבן למי שמחפש יין זול ליום יום.
צבעו כמעט לבן ונעים מאד לשתייה, אף חלש וכך גם טעמים שלא מוציאים
התפעלות יתר.
בשביל יין לבן לשתייה רציפה מדובר בהחלט ביין סביר מאד שיעשה את העבודה.
במיוחד אם אינכם מעונינים להשקיע הרבה כסף.
ניתן למצוא בחנויות במחיר של עד 40 שקלים.

תווית של אורביאטו

קיאנטי אדום

בכמה מילים : אזור היין של קיאנטי

את טוסקנה שבאיטליה כולם מכירים, גם יין שנקרא קיאנטי כולם מכירים.
אבל מזה אומר קיאנטי? מה הופך יין לקיאנטי?.

קיאנטי הוא חבל בטוסקנה, וזן הענבים העיקרי הוא הסנג'ובזה.
במהלך השנים שונו במעט החוקים לגבי לאיזה יין ניתן לקרוא יין קיאנטי.
החל מהמאה ה19 נקבע שקיאנטי זה יין שמורכב מ- 70% סנג'ובזה לפחות, ואיתו עוד 2 זנים מקומיים נוספים.
לפני 17 שנה נקבע שגם יין של 100% סנג'ובזה ניתן לקרוא לו קיאנטי.

באזור מייצרים גם יינות מסוג "קלאסיקו" שאומר שהיקב חבר באגודת הGallo Nero שהיא בעצם איגוד
שמשתתף בעלויות השיווק של היינות. ע"פ החוקים הזיהוי של יין "קלאסיקו" הוא ע"י תרנגול שחור שיופיע
בחבל הבקבוק.

יין שיעמוד בתנאים מחמירים יותר של האזור יוכל להקרא "סופיריור".

לגבי היינות הלבנים שמייצרים באזור, אסור להם להיקרא קיאנטי, ולכן יינות אלו מקבלים שנות אחרים.
הסיבה היא שביינות אלו אין סנג'ובזה.

באזור עצמו מייצרים עוד יינות טוסקנים, כגון המונטפליציאנו. יינות אלה יקראו קיאנטי אך ורק
אם אחוז הזן הזר(קברנה/מרלו ודומיהם) ירד מ 20%.

המאפיין הכללי של יינות קיאנטי הוא גוף בינוני והיותו קליל, כדי שיתאים לפסטה ופיצה.
ניתן למצוא יינות אלו בטווחי מחירים סבירים מאד מכיוון שקיאנטי נחשב ליין זול.
על יינות הטוסקנה תצטרכו לשלם טיפה יותר.

קיאנטי - החל מ30 שקלים.

יצרנים מפורסמים מקיאנטי: רופינו,וילה דיוולה,קסטלו בנפי ויקב אנטוניורי.
מאזור טוסקנה : טומאסי וגאיה.

סמל הגאלו נרו

תווית של קיאנטי קלאסיקו

מפת האזור 

קצת על : גם אדומים מבעבעים

לפעמים שמסורת היא רק מסורת.
רובנו מכירים את היינות הרגילים שהם יין אדום,לבן והמבעבע הלבן.
על אף העלייה במודעות בשנים האחרונות, עדיין יש יין אחד שקצת נחבא אל הכלים.
לא הרבה יקבים מיצרים אותו, ומי שעושה אותו טוב, מרוויח בענק.
כמה ממכם מכירים את היין האדום המבעבע(Red Sparkling Wine)?

כמו שנכתב למעלה, מספר מועט של יקבים מייצרים אותו, וגם לו יש כל מיני סגנונות.
אז מבחינת ייצור היין התהליך זהה, אך הזן ענבים הוא שונה מאד.
לרוב משתמשים בענבי השיראז כדי לייצר את היין הזה ויש מקומות בעולם שמשתמשים
גם באדומים אחרים.

היינות המבעבעים האדומים ניחנים ברעננות ונעימות בפה, ולמי שמאס קצת מהמבעבעים הרגילים,
מוזמן לנסות את האדומים.
הנה מספר המלצות למבעבעים אדומים.

Peppermint Paddok - של יקב ד'ארנברג האוסטרלי, בדרך כלל משתמשים בשיראז כדי לייצר את היין
אך ליין זה משתמשים בזן הענבים שמבורסין (Chambourcin)  ע"פ ניק ג'יימס מרטין מהיקב, מבוצע העברה
של הענבים דרך מינון של ענבי שיראז וגראנז מיושנים ומעושרים(באלכוהול). לטענתו הצבע הסגלגל של הענב
הוא אחד הגורמים לשימוש בו ביין, וזה גורם ליין להיות נהדר. (לדף טעימה לחץ על השם)

באיטליה ניתן למצוא את ה Rosso Sandi  של Villa Sandi - מאזור ונטו שמביא לעולם המון יינות איכותיים
ניתן למצוא גם מבעבע אדום. השוני מהאוסטרלי הוא שכאן משתמשים בקברנה/מרלו וקצת ענבים
מקומיים. היין מתאפיין בריחות וטעמים של פירות יער שחורים,תותים ואוכמניות.

לאלה שמחפשים אפילו עדין יותר, ניתן למצוא את הלמברוסקו שהוא קצת יותר מוכר
לקהל הישראלי. אמנם מדובר ביין מבעבע, אך הוא שונה מאד מה-2 הראשונים.
הוא קצת פחות מבעבע, והרבה יותר מתקתק.

מומלץ מאד לנסות לפחות פעם אחת. טווחי המחירים נעים בין 40 שח לזול עד 100 שח ליקר.

למברוסקו

Peppermint Paddok

Rosso Sandi

קצת על : אזור היין של בורגון

אחד מאזורי היין החשובים בצרפת, שבו מייצרים את כמה מהיינות המיוחדים
שיש היום בעולם היין.
עם זן ענבים שאוהב לגדול כמו שצריך רק שם. בורגון זכתה לשם עולמי, וליין מצויין.

בורגון מתחלקת למספר חלקים, כאשר העיקריים ביניהם אלה קוט ד'אור וניור סון לואר.
כאשר הישובים המרכזיים הם מקון ובון שהיא שבעצם בירת האזור.
זני הענבים הגדלים באזור ורק בהם משתמשים הם פינו-נואר ושרדונה(קיימים עוד 2 זנים אך הם בשימוש בכפרים שליד).

אזור נוסף שצמוד לבורגון ויש כאלה שאפילו משייכים אותו לבורגון הוא בוז'ולה. כאשר יש מספר יקבים אשר
מיצרים יין משני האזורים ביחד. לבוז'ולה קיימים 3 דירוגי חלקות, גרנד קרו,וילאז' והיין הרגיל. זן הענבים
שבו משתמשים הוא גמאי(אחד מהשתיים).

עוד אזור שהוא צמוד לבורגון הוא שאבלי, שממנו מגיע השרדונה. גם בבורגון עצמה יש מספר חלקות מהם מייצרים
יין לבן.

בבורגון קיים חוק אזורי אשר מגדיר את איכות היין וכל היקבים חייבים לפעול לפיו.
"appellations d'origine controlle"  הוא סימן ליין האזורי ולעובדה שהיין נעשה ע"פ החוקים והמסורת.
באזור קיימים מספר דרוגים אשר קובעים בסופו של דבר בכמה היין ימכר, ואיזה יין נחשב לאיכותי יותר.
היינות של הגרנד קרו מגיעים מהאזור הגבוה והמרכזי של קוט דנואי , אשר מחזיק 24 מתוך 25 חלקות הגרנד קרו.

כפר נוסף באזור הוא מקון אשר בו מייצרים יינות זולים ועדינים יותר מזן הענבים גמאי.

מזג האוויר בבורגון הוא קיצוני מאד, כאשר לא ניתן לצפות את החורף או הקיץ. מזג אוויר זה בשילוב
של אזור עם טרואר מגוון מאד ומיוחד בעצם השילוב ליין הכל כך מיוחד שהם מייצרים.
בניגוד לבורדו שבה האיכות היא לפי שאטואים, הדרוג איכות של בורגון מתייחסת לאדמה/חלקה ממנה
נעשה היין.

החלקות :
Grand cru - הדרוג הגבוה ביותר, מיוצר ממספר חלקות מצומצם לפי חוקי ה AOC המקומי.
בסה"כ מדובר ב2% מסה"כ הבציר השנתי. זיהוי היין יעשה ע"י כך שבתווית יצויין החלקה בצרוף המילים
גראנד קרו ולא יופיע שם הכפר. יינות איכותיים במיוחד בדרוג זה יכולים להתיישן מעל 15 שנה.
Premier Cru - חלקות איכותיות שמביאות 10% מהבציר. יינות מדרוג זה יכולים להתיישן עד 5 שנים.
הזיהוי יעשה ע"י התווית בה יצויין שם הכפר בצרוף הדרוג, ושם החלקה ממנה נעשה היין.
Village - עשוי ממספר חלקות מאותו כפר,36% מהתוצר. יישון של עד 4 שנים.
על התווית יופיע שם הכפר בלבד ממנו נעשה היין.

טרואר והדרוג של בורגון

המיוחדות של הטרואר כזאת שצמוד לחלקה איכותית,מספר צעדים ממנה תהיה חלקה פחות איכותית ולכל אחת
בעלים שונים. למרות שהם בסה"ב צמודים אחד לשני.
כמה מחלקות הגרנד קרו : שמברטין, קלו דו וואי, לה רומנה,מויסוני,רומנה קונטי ומונרשה.

שמות של כמה מהיקבים המובילים באזור : דומיין ואן רומנה(בעלים של חלקת רומנה), שאטו פומרד,מסיון ג'אפלין
בושארד ופילס, לואי ז'אדו.

יין לבן נוסף שמיוצר באזור בורגון הוא האליגוטה(שם הענב). נחשב לאיכותי.

תווית יין של Premier Cru

תווית יין של Grand Cru

כל יקב מציין היכן יוצר היין והאם היין רק בוקבק ביקב.
יש לשים לב לכך.
רשימה של כלל היקבים הפועלים באזור ניתן למצוא כאן 

סיור ביקב שאטו גולן

מזג אוויר מדהים לטיול לקח אותי לדרום רמת הגולן, אל מושב אלי-עד.
שם נמצא יקב בוטיק בשם שאטו גולן.
המיקום של היקב והאווירה נותנים הרגשה של אזור יין צרפתי מדהים.
בכניסה ליקב ישנו שלט שמקבל את באי המקום עם דלתות גדולות
ממש כמו בסיפורים(אגדות למינהם) ובכניסה חולפים ע"פ כרם לדוגמא.

מכיוון שתקופת הבציר חלפה, בעצם הכרם היה ריק מענבים.
היקב עצמו בנוי במבנה מהודר כאשר צורה של בקבוק יין
הם חלק מהעיצוב.

היקב מייצר כ 70,000 בקבוקים בשנה, ומייצר רק סדרה אחת של יינות שנקראת רזרב.
היינן של היקב אורי חץ שם דגש על איכות גבוהה מאד ע"פ כמות בקבוקים שניתן להוציא.
רוב היינות הם זניים ו2 יינות הדגל של הייקב הם בלנדים(גשם ואליעד).

כל הכרמים שבהם היקב משתמש בעצם נמצאים בקרבת הייקב ובעלי הייקב הם גם בעלי הכרמים.
לכן הפיקוח של אנשי הייקב הוא קפדני מאד ומאפשר להם שליטה טובה יותר על הבציר.

ליקב עצמו מרתף אבירים מרשים, כאשר במרכזו נמצא שולחן ארוך לטעימות, ומסביב
מאוכסנות החביות ויינות אשר מתיישנים גם בבקבוקים.

לאחר הסיור טעמנו שלושה יינות, סירה 2007,קברנה 2008 ורוזה.

הראשון לטעום היה הרוזה. מדובר ביין נעים מאד, עם טעמי פירות ירוקים, כאשר מורגש
מאד אגס. מדובר ביין לתקופות חמות או לארוחות קלילות של פרות.
בהחלט רוזה מעניין. המחיר עד 100 שקלים לבקבוק.

הקברנה 2008 , גוף בינוני ויין קצת פחות עוצמתי מאשר ציפיתי לו. אף של תיבולים כמו פלפל שחור
וחריף מאד. היין נוגע בפה והסיום בינוני אך יש יינות קברנה חזקים ממנו. מיועד יותר
לאנשים שרוצים לטעום קברנה אך פחות מתחברים ליין שהוא "נותן בראש" ומשאיר סימן על חך.
יתאים לעוף יותר מאשר בשר אדום. מחיר : ניתן למצוא עד 130 שקלים

האחרון לטעום הוא הסירה 2007. ניתן לראות את ההמלצה ליין בעמוד הוידאו(YouTube) של הבלוג.
בכל מקרה מדובר ביין עוצמתי מאד ומגוון כיאה לסירה.
היין לא מתחנף(לא מנסה להיות נעים בפה כדי שתאהבו אותו) אלא מעלה המון ריחות וטעמים.

מומלץ מאד לבקר בייקב,בתאום מראש.

טעימה בייקב

שביל גישה לייקב

מבנה הייקב

שער הכניסה

תמונות נוספות מהסיור ניתן למצוא בעמוד תמונות

על הדרך : טעימה בכמה מילים

לשתות יין על בסיס יומי או לפחות אחת לכמה ימים נשמע בדרך כלל סיפור יקר.
היום שותים יין לא רק בארוחות חשובות או אירועים משמחים, כיום שתיית
היין הפכה ליומיומית ועל כך לא ניתן (לפחות לרובנו) להשקיע סכומים גבוהים
על יינות.

בשביל זה אחת המטרות של הרבה יקבים בעולם היא לייצר יין זול וטוב כדי
שנמשיך לצרוך בצורה רציפה יותר.
המחשבה הראשונה שעולה בדרך כלל היא שיין זול, לא יכול להיות טוב.
אך יין זול שמיועד לשתייה על בסיס יומי, לא מתיימר להיות יותר מאשר הוא.

הוא בדרך כלל ירצה בסה"כ להיות טעים,נעים וכזה שלא מצריך מחשבה רבה.

היין שיצא לי לטעום הוא אמריקאי, מאזור וושינגטון (Colombia valley) אשר
בתנאי האדמה/גובה יש הדמיון לאזור בורגון שבצרפת.
שם היקב הוא Hogue והוא מוכר מאד באזור.

ולטעימה, מדובר בקברנה מרלו 2006 של סדרת הוג(Hogue) של היקב.
מבחינת האף : ריח של טיבולים - לא חריפים וקצת דשא
היין עדין מאד בפה ונעים בחך, סיומת קצרה.

בחנויות ניתן למצוא את היין במחירים של עד 60 שח, אך ניתן גם במבצעים
שמורידים את המחיר לאפילו שווה יותר.

כאמור במחיר של 60 שח, ניתן למצוא יינות מעניינים ממנו, אך אם מצאתם אותו
במבצע של 3 ב 100 או משהו דומה, בהחלט שווה.

Best value בשפה הפשוטה אם מצאתם אותו במחיר של עד 40 שח.

תווית היין

הפלישה של המבעבעים : על קאווה,פרוסקו ושמפנייה

בשנה האחרונה חלה עלייה בצריכת יין מבעבע בארצנו, היין שהפך למותג עולמי השמפנייה
היא יקרה יותר. לכן בעולם מייצרים תחליפים שונים לאותה שמפנייה מפורסמת.
הקאווה הספרדית והפרוסקו האיטלקי מקבעים לאט לאט את מעמדם ברוב
האירועים החברתיים.
ולא לא שכחנו גם בארץ עושים מבעבעים.

כמה מילים בסיסיות על :

שמפנייה
המלך של היינות המבעבים ובעצם המוכר ביותר, מיוצר אך ורק במחוז שמפיין שבצרפת.
מיוצר בשיטה מסורתית לייצור יינות מבעבעים ואף יש פיקוח של וועדה כדי לשמור על חוקי עשיית היין
לפי המסורת. הענבים המשמשים לייצור השמפנייה הם שרדונה,פינו נואר ופינו מוניה.
הייחוד הוא בהתססה שנייה של היין, שלאחר תסיסה של עד 3 שנים, יש אדם שתפקידו לסובב כל יום את
הקבוקבים כרבע סיבוב ליום כאשר הבקבוק מוטה כלפי מטה.
ואז כאשר המשקעים מצטברים ליד הפקק הבקבוק נפתח והמשקעים מועפים החוצה.
לפני שבוצע הוצאת המשקעים השמפנייה הייתה עכורה ועד היום נמכר בשם "השיטה הקדומה".

שמפנייה צריכה להיות מיושנת לפחות 3 שנים, אך רוב היקבים מיישנים אף יותר מכך.
ניתן למצוא שמפניית "בלאן דה בלאן"(אך ורק שרדונה),"בלאן דה נואר"(זנים אדומים) ואף ברוט או סמי(יבש או חצי יבש).

קאווה
יין מבעבע ספרדי אשר מפאת העובדה שאסור לקרוא לו שמפנייה  בגלל חוקי האיחוד האירופאי, קיבל את השם קאווה
שמשמעותו מרתף בספרדית. ייצור הקאווה החלה כבר ב1872 כאשר בשל מגפה שפרצה בכרמים
נהרסו רוב הזנים האדומים של הענבים.
היין מיוצר בשיטה המסורתית של השמפנייה אך ההבדל הוא בזני הענבים כאשר משתמשים בזנים
מקומיים (xerel-x , macabeo ,parellada) ורק לפני 25 שנה ניתן אישור להוסיף את השרדונה.
איזור הקאווה היא ברצלונה.

פרוסקו
המבעבע האיטלקי, שתופס תאוצה בישראל הוא השונה ביותר מהיינות שהוזכרו למעלה.
השינוי המהותי שהיין מיותר בשיטת charmat אשר אומרת שאת התסיסה השניה מבצעים במכלי נירוסטה.
הפרוסקו מעוגן בחוקי היין של איטליה כאזור (DOC) ולכן רק שם מייצירים אותו.
היין מיוצר מענבי הגרלה באיזור וונטו בעיקר.

ב1891 נקבע בחוזה מדריד שרק יין המיוצר בשמפיין יוכל לקבל את השם הנחשק,
ועל כן יינות שלא מהאזור מציינים שהיין שלהם מיוצר בשיטה זהה "השיטה המסורתית" כל גבי היין.

בישראל כיום מיצרים יינות מבעבים בשיטה המסורתית, מכיוון שאין בארץ ענבי גרלה או את הענבים
הספרדיים, לא ניתן לייצר את הקאווה או הפרוסקו בישראל.
מכיוון שהייצור הוא יחודי לכל אזור אין ברשותנו את הידע לעשות זאת.

מבחינת מחירים, שמפנייה בארץ ניתן למצוא החל מ200 שח, כאשר קווה או פרוסקו ניתן למצוא החל מ30 שקלים

שמפנייה

קאווה 

פרוסקו

מבעבע ישראלי של ירדן

חדשות ראשונות : Black Tulip 2007

יקב טוליפ גאה לשחרר לאוויר העולם את יין הדגל החדש שלהם
הBlack Tulip 2007.

בלנד בורדו של קברנה סובניון,מרלו,קבנה פראנק ופטיט ורדו שיושן בחביות
30 חודשים בנוסף לעוד 8 חודשים בבקבוק.
היין כבר מוכן לשתייה ע"פ יין היקב, והצפייה היא גדולה מאד.

הבציר הקודם של היין היה הצלחה גדולה, וזכה לשבחים ברחבי העולם.
מדובר ביין מאסיבי ומגוון בפה.

מומלץ מאד.

על הדרך : טעימה בכמה מילים

שמדברים על יין תמיד עולה רשימה מאד מצומצמת של מדינות רובן מאירופה.
מדינה נוספת שעולה מאד בעולם היין היא דווקא דרום אמריקאית, את היין הארגנטינאי כבר מכירים
ועכשיו תורו של הצ'ילאני.

בלי להרחיב במילים מיותרות, מדובר ב 2 יינות של יקב Montes אחד אדום ואחד לבן.
הראשון שנדבר עליו הוא פינו-נואר 2009 מסדרת Limited Selection,
היין סמיך יותר ומזכיר פינו-נואר אמריקאי, והצבע אדום טיפה שקוף במראה.
אף נעים. טעם של וניל בולט מאד וגם של אוכמניות.
100% פינו נואר ומיושן כ 6 חודשים בחביות עץ צרפתיות.

בהחלט שווה בטווח מחירים שלו, עד 50 שח. מומלץ למי שאוהב פינו נואר ולא רוצה להשקיע מאות שקלים
ביין בורגון.

היין השני הוא סובניון בלאן 2009 מסדרת הקלאסיק.
אף נעים של פירות קלילים וצעירים, כמו האף גם הטעם של היין עדין,מרענן.
צבע היין צהוב בהיר, שנותן מראה נחמד מאד ליין.
היין לא מיושן בחביות, נתון שהיקב מתגאה בו במיוחד,
בטווח המחירים שלו כ 40 שח. ניתן למצוא יינות לבנים בכלל וס.ב. בפרט מעניינים יותר
וכאלה שיספקו תמורה טובה יותר בעבור הכסף.

בעתיד עוד טעימות של יקב מונטס.

ס.ב 2009

פינו-נואר 09

טעימת יין : Poggio AL Tufo של יקב טומאסי

אני מאד אוהב לטעום יינות עם סיפור מאחור. כמו שידוע איטליה שייכת לעולם הישן, יש חוקים
ברורים מאד לכל איזור, ויקבים פועלים לפי אותם חוקים עתיקים.
יש יקב שנקרא Tommasi אשר משכנו הראשי נמצא באיזור ואלפוליצלה(אזור ורונה). היקב ידוע ביין האמרונה
שלו ונחשב למותג יין בארץ המגף.

מה מיוחד ביין של הטעימה?. משפחת Tommasi החליטה להקים יקב גם בטוסקנה אשר באזור זה היין שונה והמסורת של
האזור מאד מאד מקובעת.
היקב (וגם שם היין) הוא Poggio Al Tufo שבתרגום לעברית זה גבעת האדמה הוולקנית.
מחלקת האדמה רומפיקולו.
היין הוא 60% סנג'ובזה שזה הזן של האזור והחידוש הוא 40 % קברנה.
בהחלט מעניין.

צבע היין הוא אדום כהה ועמוק.
ריחות  שנעים מפירות יער שחורים,דשא,אדמה. ריק טיפה חזק אך נעים מאד.
מבחינת הטעמים היין מתפתח במעט עם הזמן והתיבול ובעיקר פלפל שחור בהחלט מורגש,
יש תחושה של פרי מרענן בשל שנותן תחושה ממש כפית בפה.
הסיומת ארוכה ומורגשת בפה, ליין גוף בינוני.

לטועמים בתקופה הקרובה עדיף לתת ליין לנשום כ 40 דקות לפני השתייה כדי להנות
מהיין כמו שצריך.
בהחלט יין שנותן תמורה למחיר שלו

מתאים לאכול עם פסטה איטלקית וגבינה צעירה וטרייה.
גם עם בשבל עגל לאוכלי הבשר.

ניתן למצוא בחנויות בטווח מחירים של עד 70 שח.

פוגו אל טופו, תמורה טובה למחיר

עושה חשק לפסטה

התווית של היין

היין המקופח בישראל , היין הלבן

בעשור האחרון חלה עלייה בתרבות צריכת היין והתעניינות במוצר הזה.
מטז ומתמיד היין האדום היה על שולחננו, בין אם לקידוש של שבת או סתם
שבאים חברים. כנראה שבעקבות כך הרבה מאיתנו התרגלו לטעם של היין האדום,
ומי שנשכח מעט מאחור הוא היין הלבן.

אז מה יש ביין אדום שאין בלבן? האמת שאם חופרים קצת אין הרבה הרבה הבדלים.
בתור אחד שהיין האדום לכל סוגיו תמיד היו יותר מעניינים, הופתעתי לגלות
את נעימות הרכה ואפילו קשיחות ביין הלבן.

כולנו מכירים את הקברנה/מרלו ואת השרדונה. פשוט כי ככה זה מופיע בתפריטים של מקומות בילוי.
ברעיון הבסיסי אין תחרות בין 2 סוגי היין.
שניהם באים מצויין בזמן הארוחה כל אחד בזמנו שלו.
היום נהוג שתחילת ארוחה נפתחת עם מתאבנים ולכן גם נתאים יין לבן לשלב הזה
את הארוחה עצמה נשלב ביין אדום טוב, אם הארוחה חלבית ניתן למצוא גם יינות
לבנים שיעשו את העבודה מצויין ויתאימו נהדר למשל כמו שרדונה ללא עץ.

בתקופת הקייץ הכי נעים לשבת וללגום יין לבן עדין, כזה שיקרר קצת את החום
במיוחד במדינה כמו שלנו.
לא חייבים לבחור לאהוב אדום או לבן, אפשר את שניהם.

ישנם אזורים בצרפת שמייצרים יין מהמשובחים שיש כמו למשל הרמיטז מצפון עמק הרון, שמשתמשים אך ורק
בזני הענבים מרסן ורוסן. גם קונדריאו נחשב לאיזור שבו מייצרים יינות לבנים איכותיים.
אם אתם מעוניינים בשרדונה, איזור שאבלי שליד בורגון, הוא המומלץ ביותר, שרדונה ללא עץ( יש אפילו כמה יקבים בארץ
שמנסים לעשות את השרדונה באותה השיטה).

באוסטרליה למשל יש יקב שמייצר יין שנקרא לאפינג מקפאי שמורכב מ 94% שיראז ו 6% ויונייה שהוא בעצם
זן ענבים לבן, בלנד מעניין מאד, שנותן לשיראז בעצם טעמים שאין כמעט לאף שיראז אחר.
הייקב דארנברג יכול להיות ההתחלה שלכם בעולם הלבנים. יינות שנעימים בפה, קלילות כייפית.
כדאי לנסות את הרמיט קראב(ויונייה ומארסן).

מה אתם אוהבים? יין אדום? יין לבן?

שילוב נהדר של אדום ולבן