אחרי תקופה ארוכה ללא עדכונים בבלוג, הדרך הכי טובה לחזור לכתוב היא דרך טעימת יין
שהוא שונה מאחרים.
כזה שנותן ערך מוסף, כזה שמחכים לרגע שהוא ייתן את כל מה שיש לו.
כזהו השאטונף דו פאפ , מבית פגאו
היין הזה שוכב אצלי תקופה ארוכה. הרצון לתת יין את הזמן ולטעום אותו כאשר יהיה מוכן
היייתה המטרה.
שותפי לטעימה הינו רותם יבלונסקי, שכבר כתב בבלוג.
במבט ראשון על היין אפשר לראות צבע כהה מאד, היין עדיין לא בשיאו אך אפשר לראות שהוא אכן
נמצע בדרך למעלה.
מבחינת האף, כאן מגיע השאטונף לרמה אחרת מייתר היינות. עם ריחות שכמו שרותם מכנה אותם
ריחות הטבע, או אם נהיה מדוייקים יותר, תדמיינו את עצמכם מטיילים בין רפתות, נהנים ממה שהטבע מציע לנו
באוויר הפתוח. זאת ההרגשה שהיין נותן לנו ברגעים ראשונים.
 |
| ככה מאד, ככה אוהבים את השאטונף |
בטעימה ראשונית, אין התפוצצות של היין הפה, והטעם מאד אלגנטי/עדין. כזה שלא חונק את הטועם,
ואפשר להגיד שהטעם והריח אינם מצטלבים בשלב זה של הטעימה.
אחרי שעה וחצי היין נפתח, ושחרר עוד מהטעמים הנהדרים שלו.
אפשר להגיד שעוד שנתיים היין יכול היה להמתין מבלי להתווכח.
אוכל שמתאים ליין מסוג זה : בשר עוף, גבינות, ודגים.
אחד היינות שהכי נהנתי מהם.
בהחלט מומלץ מאד
 |
| פעם זה היה המבצר של האפיפיור, היום היינות הטובים בעולם |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה